מאמר זה מציג מחקר אקדמי על מקומה של לבנון – ובמיוחד אזור גבעל (ביבלוס / ג'בייל) – בגבולות הארץ המובטחת על פי המקרא. המחקר מבוסס על כתבי קודש, מקורות יהודיים ורומיים, ממצאים ארכאולוגיים ומחקרים גנטיים עדכניים.
ממצאים ארכאולוגיים רבים בלבנון מצביעים על נוכחות שמית עתיקה בערים אלו, כולל חפצים, כתובות, מקדשים ורישומים מסחריים המעידים על רציפות תרבותית בין תקופות הכנענים, הישראלים והפיניקים.
מחקרים עכשוויים מראים כי נוצרים מרונים בלבנון חולקים מטען גנטי משמעותי עם יהודים מזרחיים. מחקר שפורסם ב-American Journal of Human Genetics (Haber et al., 2013) מצא שמרונים נושאים סמנים גנטיים לבנטיניים עתיקים, הדומים לאלה של ישראל הקדומה.
הדבר מרמז כי רבים מהם הם צאצאי ישראלים שנשארו בצפון ארץ כנען לאחר הגלויות, והפכו לנוצרים.
"שאר ישוב, שאר יעקב, אל אל גבור" – ישעיה י':21
"והשיבותים אל אדמתם" – ירמיה ל':3
רעיון השארית כולל המשכיות – לא רק שיבה פיזית, אלא שמירה על זהות ואמונה. מרונים שחיו בג'בייל, צור וצידון עשויים לייצג את אותה שארית מקראית.
לבנון אינה רק שכנה גיאוגרפית לישראל, אלא חלק מהארץ המובטחת עצמה. מקרא, היסטוריה, ארכאולוגיה וגנטיקה תומכים בכך שערים כמו גבעל, צור ובעלבכ שייכות לגבולות ההבטחה האלוקית.
העובדה שנוצרים מרונים חיים שם – עם קשר גנטי מוכח לישראל הקדומה – מצביעה על כך שהנבואות התנ"כיות אינן רק עבר, אלא מתגשמות בדממה, דרך שורש, גאוגרפיה ואמונה.